Bava Batra 305

Kapitel 305

א סבור מיניה הני מילי לאחר אבל לעצמו לא אמר להו רב חסדא כי אתא רב הונא מכופרי פירשה בין לעצמו בין לאחרים

1 Sie wollten hieraus entnehmen, dies gelte nur von einem Fremden, nicht aber von ihm selber, da sprach R. Ḥisda zu ihnen: Als R. Hon a aus Kaphri kam, sagte er: einerlei ob für sich selbst oder für Fremde.

ב ההוא דקנו מיניה אתא לקמיה דרב הונא אמר מאי איעבד לך דלא אקנית כדמקנו אינשי

2 Einst ereignete sich ein solcher Fall, und er hatte es zugeeignet. Als er hierauf vor R. Hona kam, sprach dieser: Was kann ich dir helfen; du hast es nicht so zugeeignet, wie die Leute zuzueignen pflegen.

ג ההיא מתנתא דהוה כתוב בה בחיים ובמות רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא

3 Wenn in einer Schenkungsurkunde geschrieben steht: bei Lebzeiten und nach dem Tode, so gilt dies, wie Rabh sagt, als Schenkung eines Sterbenskranken, und wie Šemuél sagt, als Schenkung eines Gesunden.

ד רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע מדכתיב בה במות אחר מיתה קאמר ליה והאי דכתיב בחיים סימן בעלמא דחיי

4 Rabh sagt, dies gelte als Schenkung eines Sterbenskranken; da darin ‘nach dem Tode’ geschrieben steht, so meinte er es, nach dem Tode, und nur als Omen des Lebens schrieb er ‘bei Lebzeiten’.

ה ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא מדכתיב בה בחיים מחיים קאמר והאי דכתב ובמות כמאן דאמר מעתה ועד עולם אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב

5 Šemuél sagt, dies gelte als Schenkung eines Gesunden; da darin ‘bei Lebzeiten’ geschrieben steht, so meinte er es, schon bei Lebzeiten, und die Worte ‘nach dem Tode’ bedeuten ungefähr: von jetzt bis in alle Ewigkeit. Die Nehardee͑nser sagten: Die Halakha ist wie Rabh.

ו אמר רבא ואי כתיב בה מחיים קנה

6 Raba sagte: Wenn aber darin geschrieben steht: schon bei Lebzeiten, so hat er es geeignet.

ז אמר אמימר לית הלכתא כוותיה דרבא אמר ליה רב אשי לאמימר פשיטא דהא אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב מהו דתימא מחיים מודי רב קא משמע לן

7 Amemar sagte: Die Halakha ist wie Raba. R. Aši sprach zu Amemar: Selbstverständlich, die Nehardee͑nser sagten ja, die Halakha sei wie Rabh!? — Man könnte glauben, Rabh pflichte bei in dem Falle, wenn es heißt: schon bei Lebzeiten, so lehrt er uns.

ח ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן לנהרדעא שדריה לקמיה דר' ירמיה בר אבא לשום טמיא אמר הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כוותיה דרב

8 Einst kam eine [Frau] vor R. Naḥman in Nehardea͑, und dieser schickte sie zu R. Jirmeja b. Abba in Šumṭamja, indem er sagte: Hier ist die Ortschaft Šemuéls, wie sollten wir nach Rabh entscheiden!?

ט ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה רבא כשמעתיה הוה קא טרדא ליה

9 Einst kam eine [Frau] vor Raba, und als er ihr nach seiner Ansicht entschied, belästigte sie ihn.

י אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה זיל כתוב לה וכתוב בה שוכר עליהן או מטען אמרה ליטבע ארביה אטעויי קא מטעית לי אמשינהו למניה דרבא במיא ואפי' הכי לא איפרק מטיבעא:

10 Da sprach er zu seinem Schreiber R. Papa, dem Sohne des R. Ḥanan: Geh, stelle ihr ein Schriftstück aus und schreibe darin: so kann er andere auf ihre Kosten mieten oder sie täuschen. Hierauf sprach sie: Mag dein Schiff untergehen; du täuschest mich. Da weichten sie das Gewand Rabas in Wasser ein. Dennoch entging er dem Untergange nicht.

יא <big>מתני׳</big> לא כתב בה שכיב מרע הוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרים בריא היית צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה דברי ר"מ וחכ"א המוציא מחברו עליו הראיה:

11 WENN DARIN NICHT GESCHRIEBEN IST, DASS ER STERBENSKRANK WAR, UND ER SAGT, ER SEI STERBENSKRANK GEWESEN, JENE ABER SAGEN, ER SEI GESUND &C.

יב <big>גמ׳</big> ההוא מתנתא דהוה כתב בה כד הוה קציר ורמי בערסיה ולא כתב בה ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה

12 Einst war in einer Schenkungsurkunde geschrieben: als er krank zu Bette lag, es stand aber darin nicht: infolge dieser Krankheit ist er aus der Welt geschieden.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel